רש"י על כתובות מ״ה א:ב׳

2 הוציא עליה שם רע - שכנסה משבגרה ולא מצא לה בתולים ובא לב"ד:

3 הוא אינו לוקה - אם כיחש:

4 ואינו נותן מאה סלע - דכי כתיב ויסרו אותו מלקות וענשו אותו ממון בנערה כתיב וזה עקימת שפתיו גורמין לו ליענש כדמתרץ לקמן ועקימת שפתיו בבוגרת הואי:

5 היא - אם אמת היה:

6 וזוממיה - עדים שהיו מעידים על זנותה ונמצאו זוממין:

7 מקדימין לבית הסקילה - כלומר ישכימו בבוקר לשם כי אין להם נס והמלטה מן המיתה הזאת: